אז איך בעצם בנויים הצמיגים?

בניית הצמיג המודרני היא עדות לדרך שעשו ההנדסה והטכנולוגיה לאורך השנים. לא עוד סופגניית גומי מלאה באוויר. שנים של מחקר על ידי חברות הצמיגים המובילות בעולם – הביאו את הצמיגים למקום שבו הם מתגלגלים היום.

סוליית הצמיג
השכבה החיצונית של הצמיג נקראת – סוליה. הגיוני – ממש כמו סוליית הנעליים, זה החלק שבא במגע ישיר עם הכביש. זוהי שכבת גומי עם דוגמת חריצים עליה. דוגמת החריצים תלויה בסוג הצמיגים והייעוד שלהם.

חגורת הצמיג
ממש מתחת לסוליית הצמיג ישנה מערכת חגורות. בדרך כלל, בנויה החגורה מפלדה. המטרה העיקרית של מערכת החגורות היא לספק יציבות וכוח לסוליה – כך שהיא תצליח לעמוד באתגרים ולהחזיק זמן רב יותר.

גוף הצמיג
גוף הצמיג הוא השכבה העבה ביותר של הצמיג, והוא ממוקם מתחת לחגורות הפלדה. גוף הצמיג מורכב בדרך כלל מפוליאסטר עם מעט גומי. זהו למעשה, החלק של הצמיג שמאפשר לו לשאת את רוב הכובד שמונח עליו, ולשמר את צורת הצמיג, עגולה ויפה כפי שהיא.

טבעות איזון
על כל צד של הצמיג, תוכלו למצוא משהו שנקרא טבעות איזון, אשר עשויות תערובת של מתכות וחומרי גומי. הטבעות מחברות את הצמיג לשפה / לחישוק ויוצרות חותם, המונע מהאוויר לצאת.

שכבת הליינר
השכבה הפנימית ביותר של הצמיג נקראת ליינר פנימי, שתפקידו לשמור על האוויר בתוך הצמיג. כדי ששכבת הליינר תוכל לעשות את עבודתה כראוי, היא עשויה מחומרים שאוויר אינו יכול לחדור דרכם.

דופן
בצד החיצוני של הצמיג יש דפנות. הדופן עשויה גומי בנוקשות משתנה – שמטרתה להגן על הצמיגים מהיתקלות במדרכות ואלמנטים מזיקים אחרים על הכביש. מבנה הצמיג הגיע להיות מה שהוא היום – לאחר שבכל תקופה נוספה עוד ועוד שכבה – והכול במטרה לשפר את הביצועים של הצמיגים ולהאריך את תוחלת החיים שלהם. וקוריוז קטן לפני שנסיים – אם ב-1970 תוחלת חיים של צמיג טיפוסי הייתה כ: 16,000 ק”מ, הרי שכיום תוחלת חיים של צמיג טיפוסי היא: כ- 160,000 ק”מ!